פסק-דין בתיק ב"ל 16213-10-11

1.         ועדה רפואית לעררים קבעה בתאריך 15.9.11, כי למערער 50% נכות זמנית לתקופה מ-22.7.10 ועד 26.8.10 ו-10% נכות זמנית לתקופה מ-27.8.10 ועד 31.10.11.

על החלטתה זו של הועדה הרפואית לעררים הגיש המערער את הערעור שבפני.

2.         סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה1995- (להלן - החוק) קובע כי:

"החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה..."

אשר על כן, מוטל עלינו לבדוק, האם קיים פגם משפטי כלשהו בהחלטת הועדה הרפואית לעררים.

3.         בהרכב הועדה הרפואית לעררים ישב מומחה בתחום הפסיכיאטריה והועדה ובפני הועדה עמד סיכום המחלה מביה"ח הילל יפה, כרטיסו הרפואי של המערער, וכן חוות דעתו של ד"ר איל שמיר.

הועדה תיארה את תלונותיו של המערער, וכן היתה מודעת לכך שערעורו נסב על החלטת הדרג הראשון לקחת בחשבון מצב קודם.

הועדה ציינה, כי בעת אשפוזו של התובע ב-22.7.10 צוין מפורשות, כי המדובר באפיזודה חוזרת של דיכאון ועל כן, המדובר בהחמרה של מצב קיים ולא בגרימה של מחלה כתוצאה מהאירוע.

הועדה גם ציינה, כי חשיפה לדחק, איננה בשום אופן גורם סיבתי למחלה ממנה סובל המערער, וכי המדובר בהפרעה אינדוגנית עם אספקט תורשתי משמעותי, ולכן סברה הועדה בפרק הסיכום והמסקנות, כי בסיטואציה כזו יש לקחת בחשבון מצב קודם.

הועדה הרפואית לעררים דחתה את הערר על החלטת הדרג הראשון.

טיעוני הצדדים:

4.         המערער אשר אינו חולק על עברו הרפואי הפסיכיאטרי, טוען כי לפני האירוע שהוכר כתאונת עבודה לא נקבעו לו אחוזי נכות, ועל כן לא ניתן להבין,  מהו סעיף הליקוי שהיה לו לעניין נכות פסיכיאטרית, עובר לתאונה. המערער אף הדגיש, כי עובר לתאונה, עבד כמאבטח וזאת גם לאחר שסבל מאפיזודה ראשונה של בעיה נפשית.

המערער סבור, כי יש ליישם את פסק הדין בעניין מרגוליס, גם בהתייחס לקביעת נכויות זמניות.

מסיבות אלה ביקש המערער, כי עניינו יוחזר לועדה הרפואית לעררים, על מנת שזו תבצע חשבון עובר ושב, בהתאם להלכת מרגוליס.

5.         המשיב בתגובתו ציין, כי הוועדה הרפואית לעררים ציינה בפירוט את תלונות המערער, ערכה לו בדיקה קלינית ופרטה את ממצאיה וכן ציינה, כי האשפוז ב- 22.7.10, הינו בשל אפיזודה חוזרת של דיכאון מז'ורי, תוך שהוועדה אף היפנה לסיכום המחלה ואף בו צוין כי מדובר בתופעה חוזרת.

המשיב הדגיש, כי בעת קביעת נכות זמנית, הוועדה אינה מסתמכת על מבחני הנכות שבתקנות אלא המדובר בהערכה כללית המבוססת על שיקול דעתה הרפואי ועובדתית היו בפני הוועדה נתונים המוכיחים מצב קודם של המערער, שכן ברישומים הרפואיים מתואר אירוע דרכוני קודם.

המשיב אף ציין, כי מעבר לכך שההפרעה הדיכאונית החלה אצל המערער שנתיים קודם לאירוע שהוכר כ"תאונת עבודה", הרי קיים אצל המערער אספקט תורשתי משמעותי בהיבט הפסיכיאטרי, שכן גם בנו סובל מבעיה נפשית - סכיזופרניה.

המשיב הדגיש, כי האירוע התאונתי היה טריגר להחמרת המצב, אך לא הגורם לקיום המחלה עצמה.

דיון והכרעה: